כאבן במורד נגולה, רוגשת הארץ;
בדם פשעי הציונות רוויה אדמתה.
על שברי תרבות חרבה היא קמה;
לעבר הכפרים נשרפו,
צופיה.

הו אדמת אחיי! בקול בכי את זועקת.
הציונות כסכין שחוזה, בך נעוצה.
עד אימתי הרוח הרשעה תשרור בערבותייך?
מתי הצדק, מהררייך יבקע?!