שמואל ירושלמי / כאבן במורד נגולה |
בדם פשעי הציונות רוויה אדמתה.
על שברי תרבות חרבה היא קמה;
לעבר הכפרים נשרפו,
צופיה.
הו אדמת אחיי! בקול בכי את זועקת.
הציונות כסכין שחוזה, בך נעוצה.
עד אימתי הרוח הרשעה תשרור בערבותייך?
מתי הצדק, מהררייך יבקע?!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|