בניינים גבוהים, רחובות סואנים,
דמות עצובה צועדת בין הצללים.
זה אני מהרהר, עטוף בשחור,
צועד לפנים, אך מתקדם לאחור.

אני אלמוני לא ידוע
לא מכיר, לא מוכר
אין לי אח, אין לי רע,
אזרח מיותר.
בעיר אפורה מלאה תושבים,
אני יחיד שפוסע תחת צל בניינים.

פזמון:
עיר מכנית, קרה ואטומה,
תושבים ללא שם, הבעות של אימה.
גומע מדרכות, מתמרן בין צמתים,
אורות בניינים מסתירים כוכבים.

בין שכונות רפאים ומיגרשי משחקים,
דמות שפופה צועדת בין הצללים.
זו אישה מהרהרת, עטופה בשחור,
צועדת קדימה, אך מתקדמת לאחור.

אין לה אח, אין לה רע
אין לה כתובת בכלל,
היא פוסעת בשקט
בוהה בחלל.

פזמון:
עיר מכנית קרה ואטומה,
תושבים ללא שם, הבעות של אימה.
פוסעת בשכונות, בין חורשות ובתים,
מכוונת דרכה לפי הכוכבים.

לקצה העיר הגעתי כעת
כאן הכל מסתיים, כאן הכל כה שקט.
מפינה אפילה מגיחה איזו דמות
עטופה בשחור, מביטה בי ברכות.

במבט אחד מהיר כבר הבנו הכל
לא היה צורך לדבר, לא היה צורך לשאול.
בקצה של עיר מכנית קרה ואטומה
שני תושבים ללא שם מצאו אהבה.