הפוני מכסה את עיניה החומות
האם יראה כמה הן נוצצות?
היא מביטה מהחלון
לשמים הצלולים
מחכה לכוכב הראשון
שיביאו אליה

קרני שמש אחרונות
מאירות את קווי דמותה
עמידתה זקופה
מבטיה נשואים אל הרחוב
ההומה
שמא תאבד את דמותו
בין ההמון

מדמיינת את ריצתה אליו
את עוברי הרחוב עוצרים
מעשיהם ונועצים עיניים
את חיבוקו
כתפיים רחבות
ידיים חזקות

קול המאוורר קוטע
את הדממה
ליבה מדמם על השטיח
בעודה מטפטפת טיפות מלוחות
מכתימה את בגדיה

היא רועדת
ומצליחה לבכות