מזוודה

ואני הולכת הרחק מכאן

אורזת מזוודה והולכת... אורזת מזוודת זיכרונות

סוס לבן נושא אותי הרחק לשם אל תוך מקום קטן וצנוע

יש שם נהר, עצים וברבורים מוזרים

מטען כבד אותה מזוודה

עם כל הזכרונות שכתובים על דפים ריקים

והדיו נמרח והדפים דבוקים חזק חזק אחד לשני

כאילו אינם רוצים להיפרד אחד מהשני

כל החיוכים נמצאים שם - המבטים

רגעי האושר הבכי הכאב... והילדות

אני עוצרת את הסוס יורדת ממנו

צועדת אל המים נעמדת ליד הקצה פותחת את המזוודה

נושמת נשימה ארוכה ומפוחדת

ונפטרת מהכול זורקת את כול הדפים אל תוך המים

והדפים צפים להם שם, נסחפים הרחק...

אנשים משתנים ואיתם הזכרונות אף אחד לא צריך מטען כבד על הלב

ואני נשברת זורקת הכל כי זה כבד מדיי

ונזכרת איך:

"היינו הולכים בחלומות בשדה של פרחים הולכים לאיבוד

להאמין בך להאמין בעצמי ולדעת שלא הכול אבוד"

עכשיו, טעם של עצב  בפה - יבש וריק

אני עייפה... חלשה... מזדקנת אולי

ונופלת

הדפים מתחילם לשקוע עמוק עמוק.. .לאט לאט... אחד אחרי השני

הסוס מרים אותי וזורק אותי אל תוך המים

ואני כעת שוקעת, טובעת ביחד איתם

עם הזיכרונות... עם הגעגועים לתקופה שהייתה

ציטוט מתוך - בחולומות - איריס פרחי