"אנחנו צריכים לדבר" זה כל מה שהיא אמרה,
זה מה שנשים תמיד אומרות.
גברים אף-פעם לא יאמרו את המשפט הזה
(הם גם לא תמיד מדברים, אבל זה כבר נושא אחר)
ולמען האמת הם מפחדים מהמשפט הזה פחד מוות.
למה צריך את כל ההכנה הנפשית?
"אנחנו צריכים לדבר" זה כל מה שהיא אמרה,
מה שבעצם אומר, שלמעשה הכל כבר הרוס ואין בדיוק על מה לדבר.
זה לא אתה אלא היא וכל הבולשיט הרגיל,
כפי שהתרגלת לאכול פעם אחר פעם.
יורד לחניה, לוקח את האוטו של ההורים ומבטיח לאמא שכן,
הפעם אתה כן תמלא את המיכל ולא תשאיר אותה בלי דלק.
הדרך רצופה בבמפינגס והאוטו קופץ ומשתנק,
לא רגיל לשיטת הטלטולים שכפית עליו
והוא צועק לך שתזכור שלא מדובר בג'בלאות אלא בתוך העיר
ושהוא לא בנוי לזה.
"לא בנוי לזה, אה" אתה חושב, "מזכיר לי מישהי".
והמחשבות מציפות אותך, חותכות אותך כמו הסובארו-פשע
עם הארבעה חבר'ה משמאל.
מזל שהטראנסים שלהם עידכנו אותך קצת לפני.
והכל מתערבב אצלך במוח, הופך לעיסה דביקה של רגשות.
גז-ברקס. גז- ברקס. לשאוף מהנחיריים, לנשוף מהפה,
אתה משנן לעצמך את המנטרה בניסיון להירגע.
לשאוף מהנחיריים, לנשוף מהפה, אתה ממשיך
ואגלי הזיעה מלטפות את פניך.
רק לא להרוס לאבא את האוטו החדש
אחרי שהוא חסך בשבילו כל-כך הרבה.
וזה מתחיל לעבוד והמחשבות הופכות אט-אט לנינוחות.
מסתכל במראה ורואה איך החיוך המטופש
מתפשט ונמתח על הפנים המזיעות.
חיוך מטופש שרק אוהבים מבינים כמו הכינויים המטומטמים,
שהתעקשתם לכנות האחד את השני.
נזכר ברגעים הטובים ומתכוונן אליהם כמו פרפר לעששית,
מנסה להתחמם לאורם מבלי להישרף, "ואולי אם נמשיך לנסות"
אתה חושב,"נצליח בקשר הזה".
"מה זאת אומרת הקשר הזה?" אתה מתעצבן על עצמך.
"האהבה הזאת" מדגיש בקול, ואתה מרוצה ומביט שוב במראה.
ילד קטן שהתחפש למבוגר מביט אליך בחזרה.
"אני אוהב אותך, אני אוהב אותך" אתה ממלמל באדיקות,
מוריד את הרגל מהגז ומשייט בטבעיות לעבר ביתה.
ואתה חושב שזאת התשובה לכל הבעיות
"אני אוהב אותך, אני אוהב אותך" אתה ממשיך למלמל.
מצאת את התרופה.
לנהג שהגיע ממול זה כנראה לא היה כל-כך אכפת
הוא החליט שיש לו דייט איתך ונצמד אליך ברכות של ברזל.
ואתה חושב שבסך הכל רצית לעבור את הקיץ בשלום. איתה.
ודרך המכונית המרוסקת, מהשמשה הסדוקה והמנופצת,
רואה אותה בחלון ביתה ולרגע המבטים נפגשים, ואז היא קולטת
ורצה למטה, לא מחכה למעלית. יורדת קומה אחר קומה
ואתה ממשיך למלמל "אני אוהב אותך, אני אוהב אותך".
היא חוצה את הכביש ומגיעה ואתה בשארית כוחותיך ונשימתך
מנסה להגיד לה ולהפיץ את הבשורה, אבל כל מה שנפלט מפיך,
מלבד זרזיף דם, זה "אני.. אני... אני..."
ואתה רוצה להשלים את המשפט ועוצם עיניים לאגור כוחות
ועוצם לבסוף לעולמים. "זה בסדר, חמוד" היא מלטפת
את ראשך ברכות אימהית "תמיד היית אגואיסט".