אמא שלי דחפה אותי מהקומה החמישית אחרי שביקשתי ממנה ללמד אותי
לעוף. אני חושב שזו הייתה תגובה קצת מוגזמת, אחרי הכל, רק
רציתי להיות קצת חופשי. אז היא באה אליי ואמרה לי "אהרון, תעלה
למרפסת בבקשה" ואז עליתי. לפני ששמתי לב כבר הייתי באוויר במין
תנוחת "הצילו" שכזו. לאמא היה חיוך מוזר על הראש ואני פתחתי פה
גדול ואז נכנס לשם ג`וק. הג`וק אמר שאין לי מה לדאוג ושאני לא
אמות, עוד בדרך למטה הוא אמר את זה. הג`וק היה נחמד וליטף לי
את הצד השמאלי של המוח. זה היה נעים, עד שהגעתי לרצפה והרגליים
שלי נגעו ברצפה. הייתה לי הרגשה שאני אחיה אבל בלי רגליים.
הג`וק הנחמד שהיה לי בראש עשה קסם מיוחד וגרם לרגליים שלי
לעשות סלטה מגניבה כך שלא אפגע. נחתתי על קופסאות קרטונים
מלאים בקלקר. היו שם דגים אז הסרחתי. חזרתי הביתה ואמא שלי
הייתה עדיין שמחה, היא שאלה אותי אם זה היה כיף לעוף אבל אז
כעסתי עליה שהיא ניסתה להרוג אותי כי לא רציתי למות, רציתי
לעוף. היא אמרה שכשבן אדם עף באוויר זה גורם לו להרגיש
אדרנלין, לא ידעתי מה זה אדרנלין אז שאלתי: "אמא מה זה
אדרנלין?" והיא אמרה שזה כמו להיות חופשי רק שאתה לא לגמרי
חופשי, שזו הרגשה טובה שגורמת לך לעשות הרבה דברים ושזה שימושי
לחיים. אז החלטתי שבכל שבת שנייה אני הולך לעוף מהמרפסת בקומה
החמישית, רק בלי אמא. כשהלכתי לעוף לבד, לבשתי מגנים כי פחדתי
שהג`וק לא יבוא. ואז קפצתי וכמו שחשבתי הג`וק לא בא, באה חברה
של הג`וק, ג`וקה אחת והיא לא נכנסה לראש כי לא צרחתי הפעם, היא
לא נכנסה לשום מקום, היא רק הודיעה שהיא מצטערת בשם הג`וק שהיה
עם חום גבוה ולא יכל להגיע. אבל כבר היה מאוחר מדי ועכשיו אני
מת.