שלום.
יש לפעמים השואלים ( כמוני ) האם כדאי למות למען אדמה או שמא
כדאי למות למען אידיאולוגיה? שני הדברים הללו לעיתים סותרים
אחד את השני. "אדמה" או במילים אחרות "מולדת" היא מושג שהמציא
האדם בכדי שיהיה מקור גאווה לעם ו/או להילחם עבורו ותו לא. מה
זה משנה אם אתה גר במקום אחד או במקום אחר? האמונה שלך תשתנה
אם אתה תגור בסינגפור או בתל אביב? לא. לכן אדמה היא דבר שניתן
לשאת ולתת עליו, אך לעומת זאת "אידיאולוגיה" מכתיבה דרך חיים
בצורה מהותית הרבה יותר והרי ללא דרך חיים נאותה מה הטעם
שבחיים?
כמה נקודות למחשבה:
שרשרת אירועים מזעזעת הביאה לכך שהשאלה הזאת תבוא לידי ביטוי
בכמה שלבים במהלך ההיסטוריה האנושית כשהשלב המזוויע ביותר הנו
שלב "מלחמת העולם ה-II" בו העולם המערבי, הדמוקרטי, הנאור צפה
בנאצים עולים לשלטון, טובחים ביהודים ובכל איש אשר אינו ארי
טהור ומושלם ושתקו. הם נקפו אצבע רק כאשר הדבר נגע לתחת שלהם -
כאשר היטלר הראה לעולם את שיגעון הגדלות שלו להפוך את גרמניה
לאימפריה וגרר אחריו מיליוני מאמינים פנאטים, עיוורים
ומהופנטים. אחרי שהעולם המערבי קיבל את שוק חייו הוא החל לפתח
לו אידיאולוגיה שתתאים למצב בו התחת שלו חשוף לעיני כל - צריך
לחסל את הנאציזם עד ליסוד. אידיאולוגיה נבונה אך חבל שהיא באה
אחרי זמן כה רב בו היה ברור לכולם מי אלה הנאצים. כלומר,
מדינות המערב, הנאורות והדמוקרטיות, חסרות אידיאולוגיות מנחות
והרי האימפריאליזם, כוח, כבוד, שלטון, וקצת מהדיקטטורה עדיין
שוכנים בתוכן. והעמים שתקו ואנחנו אתם.
עברו השנים והגיעה המלחמה הקרה: ארצות הברית וברית המועצות
החלו ביצור המוני של נשק בלתי קובנציונאלי. לאף אחת משתיהן לא
היה ממש משנה איזו עוצמה ואיזה הרס שזור בכל אחת מהפצצות הללו
- העיקר: כוח. לא משנה כמובן העובדה שכל ראש נפץ גרעיני
שמייצרת מדינה גורם לתוספת עוינות מצד המדינה השנייה שבסופו של
דבר עלול להביא חורבן על המדינה עצמה ובמילים אחרות על העם
עצמו והרי עליו היא נדרשת להגן, אבל מה - העיקר: הכוח. איכשהו
כל אחת מהמפגרות האלה הגיעה למסקנה שהיא לא עומדת לשגר שום ראש
נפץ גרעיני בקרוב ואט אט כולם שכחו מהעסק.
במלחמת ויטנאם הכריזו האמריקנים שוב מלחמה על הקומוניזם ועל
הסכנה שטמונה בו לעולם. אני אישית לא רואה למה למנוע מאנשים
שרוצים את הקומוניזם לקבל אותו על עצמם או למנוע מהם להילחם
באופן עצמאי אם הם אינם רוצים בו, כך או כך האמריקנים החליטו
לקחת את העסק בידיים שלהם והם יצאו לטבח המוני של וויטנאמים
ואמריקנים. כמובן שמלחמה זו מראה עד כמה חיי אדם באמת חשובים
לדמוקרטיה הזוהרת לה במערב העולם.
כל דמוקרטיה בעולם דוגלת באידיאולוגיה שהשלטון בידי העם ( פחות
או יותר ) ושהיא מתנתקת מכל סימני הדיקטטורה החשוכה. השאלה
היא, האם באמת זה ככה? בואו נראה, בדיקטטורות, השלטון מבוסס על
מסים מהעם, חלק גדול מהכסף הזה הולך על דברים שקשורים לשליט
באופן אישי כמו בית, מכונית ( בזמנים עברו: מרכבה או סוסים או
הרבה מרכבות והרבה סוסים ), נשים, חופשות מסיבות וכו'... היום,
למנהיג הדמוקרטי יש בית ענק שבנו לכבודו והבית הזה ממומן ע"י
המסים שלנו, יש לו מכונית פאר ללא פרופורציה למצב במשק, כל שני
וחמישי הוא מקבל מתנות ונותן מתנות על חשבון המדינה ( זה
החשבון שלנו - אגב... ) במקרה של מלחמה הראשון ששומר על התחת
שלו הוא המנהיג ( חס ושלום כדי שלא יפגע המסכן ) וכמובן שעל
חופשות אין על מה לדבר...

בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שהמילה דמוקרטיה היום היא לא
יותר מאשר שתי מילים בלטינית שחיברו ביחד ונראית יפה על
הנייר.

ביי.