לרוב כשאנשים חושבים על אלוהים הם רואים ברוחם ישות אינסופית
שיצרה את היקום, בעלי החיים, בני האדם וכו'. אבל אני, כל פעם
שאני חושב על אלוהים, חושב על אדם זקן ונחמד, עם תווי פנים
שמטשטשים כל פעם שמסתכלים עליהם... אבל אני מקדים את עצמי-
עדיף שאחזור להתחלה.

תמיד בדרך לבית הספר ראיתי את הבוטקה של אלוהים. הוא יכול היה
להקים אותו ממש בשער, אבל יש חוק שאומר שאסור לפרסם דברים
בכניסה לבית הספר, ולמרות שאני לא חושב שלמישהו הייתה בעיה עם
אלוהים, הוא חייב לשמור על דוגמא אישית וכל הדברים האלה. אז
בכל מקרה, תמיד בדרך לבית הספר ראיתי את הבוטקה של אלוהים,
והוא ישב שם, זקן נחמד שנהג לתת סוכריות לכל הילדים הקטנים
שעברו שם. לא מישהו מיוחד- בדיוק הפלוני אלמוני שאלוהים רצה
להיות. מדי פעם באו אנשים צדיקים לבוטקה של אלוהים, והוא אמר
להם כמה הם חשובים לעולם הזה, והרשה להם להחליף את המעשים
הטובים שלהם בכל מני דברים, כמו כסף מזומן או מכונית חדשה, או
אולי איזה נס קטן לבן משפחה חולה.
זה היה המוטו של אלוהים- על הבוטקה שלו היה שלט, "כל מה שאת(ה)
רוצה תמורת מעשים טובים". ותמיד חשבתי לעצמי, כאשר עברתי ליד
הבוטקה של אלוהים, שכשאני אגדל אני אעשה הרבה מעשים טובים, ואז
אבקש מאלוהים הרבה סוכריות, ושהעולם יהפוך להיות מקום טוב
יותר. פעם אחת אפילו סיפרתי לו את המשאלה הזו, והוא ליטף לי את
הראש ואמר שזו בקשה נורא יפה, אבל שהיא תדרוש הרבה מעשים
טובים, ולכן כדאי שאני אתחיל לעבוד עליהם כבר עכשיו. ומאז אני
מקשיב לעצה של אלוהים, וכל פעם שאני יכול לעשות מעשה טוב אני
עושה אותו.
אני זוכר שפעם אחת כשחזרתי הביתה מבית הספר ראיתי את אסף, אחד
מהילדים שהיה איתי בכיתה, עובר ליד הבוטקה של אלוהים. אסף היה
ילד ממש לא נחמד, כל הזמן הרביץ לילדים חלשים יותר והתייחס לא
יפה למורים. אז אלוהים קרא לו, וראיתי אותו לוחש לו משהו
באוזן, ואסף הפך להיות לבן כמו קבר וברח משם, אבל יותר הוא לא
הרביץ לילדים חלשים יותר, ובדרך כלל היה נחמד עם המורים.

מאז עברו הרבה מאוד שנים. טיילתי בכל העולם, וראיתי הרבה מאוד
אנשים שעבדו בבוטקה ומכרו כל מיני דברים. ראיתי אנשים שמכרו
שעונים מזויפים, וראיתי אנשים שמוכרים מזכרות בדולר, ראיתי
אנשים שמוכרים סמים ואפילו ראיתי פעם אחת את הבוטקה של השטן,
שלפניו היה תור מאוד ארוך של אנשים שרצו למכור את נשמתם תמורת
כל מיני דברים. אבל תמיד זכרתי שבדרך לבית הספר יש את הבוטקה
של אלוהים, ושכל מה שצריך לעשות כדי להפוך את העולם למקום טוב
יותר זה לעשות הרבה מעשים טובים, שאותם אני אוסף בקופסה של קפה
נמס מאז שהייתי ילד.

יום אחד החלטתי שכבר אספתי מספיק מעשים טובים, ושכדאי לי לחזור
לבוטקה של אלוהים כדי לפדות אותם. אז הלכתי בדרך לבית הספר
שלי, וראיתי את אותו הבוטקה ועליו השלט "כל מה שאת(ה) רוצה
תמורת מעשים טובים". בדרך לבוטקה של אלוהים היה תור ארוך של
אנשים, ומאוד שמחתי שכל כך הרבה אנשים מוכנים לעשות מעשים
טובים. אז עמדתי בתור וחיכיתי, אבל כשהגעתי לאלוהים כבר לא עמד
שם איש זקן ונחמד. היה שם איש צעיר במשקפי שמש ומעיל עור
יוקרתי, ולידיו היו המון טבעות ובהן אבני חן, ולצווארו הייתה
שרשרת זהב כבדה. בקול חלוש אמרתי לאלוהים שאני רוצה להחליף את
המעשים הטובים שלי כדי שהעולם יהפוך להיות מקום טוב יותר. אז
הוא חייך, ליטף את ראשי, לקח את קופסת הקפה הנמס ואמר לי
שנשארתי ילד טוב כמו שהייתי פעם. אחרי שהלכתי משם ראיתי שכל
האנשים האלה כלל לא נתנו מעשים טובים, אלא מטילי זהב, אבל לא
היה לי אכפת, כי ידעתי שאלוהים יעמוד מאחורי המילה שלו.

והעולם הפך להיות מקום טוב יותר.