היום החלטתי להפסיק להילחם. הטלתי את השריון הכבד מעליי, ירדתי
מגב סוסי וחזרתי על עקבותיי. עור גופי נקרע בעת הסרת השריון
העתיק וחשף משטחי בשר מודלקים. הקור הקשה עליי במנוסתי מהקרב
ורגליי, שטרם הורגלו ללכת בעצמן, שידרו הבזקי כאב לאיברי גופי
התשוש. אך ניצוצות התובנה שבתוכי נטעו בי רגע של אמת.
כולם הביטו בי. התבוננתי בפניהם הנחושים, בהבעתם המזלזלת
ובמבוכה שניבטה מעיניהם. הם חושבים אותי לפחדן. מתי יבינו
שמלחמתם העיוורת וחסרת התכלית, היא היא תוצר של פחדנות טהורה.
הרחקתי מהם ומצאתי מפלט בירח האובייקטיבי. אותו לא יוכלו לעולם
לאנוס. אך לאן אלך מכאן? |
