|
את עטו רוחות מי שילוח לשכון
לאור נגוהות כעיני בדולח בתום היום
אל ערוב קני הסוף לצינת אדמה להבת
שחפים נוסקים דואים את הרדימה יממת השלהבת
האור דולב בחשוף יאור לקול שיניו
את רד לרחש רגעיו
בתוגה שבזריעה שוצפת
אל אסופת דמדומים היא שבה עוטפת
אל הניחוח המיתמר באוויר
וקורא אל אמיריו כקול תמיר
רחש העלים לוטף את היורדים
בלאט ישובו לקול נדודים
מחוויר האור כאיש עצל כמלוני
רד הוא אל קציפת עצב השני
הזוך נמוג במרחב השלוח
חדל להאזין לקו האופק הדלוח
אל ציצי אלמוות
בערגת בדולח נשמטת
לעת נרדם בזכרו עבר
כאקוורל רדם הוא ונגמר |
|
|
"שאני הולכת
ברחוב אני נזהרת
לא לדרוך על
קקות של כלבים,
מה לעשות, ככה
אני"
בוליביה,
הראיון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.