אבדן ריחות  הקיץ
מערער לי את האמונה
שכה רציתי חורף
האמנתי במבטך
יותר מאשר האמנתי בשמש-
ביום של שרב.
ואובדנך מעורר בי רצון לישון-

-ולהתעורר
כאשר אצבעותייך מציירות סביבי
אורות וצללים.
התפזרתי-
על כל הקירות
ואספת אותי כמו
שילד קטן אוסף פאזל
וחיברת אותי מחדש
ובתחתית התמונה חתמת
שמך

מילותייך מלוות
באותן ריחות קיץ נוגים
שכה אהבתי כשלא היה קמט אחד על פניי
זיו פנייך שכמו דואב כשאני באה
מרטיט בי נקודות טעם של רגש
אני נופלת על ברכיי
ידיי מקופלות  זו בזו
בבקשה ממך -
תשקה אותי
עד שלא אאבד
יותר.