|
אבדן ריחות הקיץ
מערער לי את האמונה
שכה רציתי חורף
האמנתי במבטך
יותר מאשר האמנתי בשמש-
ביום של שרב.
ואובדנך מעורר בי רצון לישון-
-ולהתעורר
כאשר אצבעותייך מציירות סביבי
אורות וצללים.
התפזרתי-
על כל הקירות
ואספת אותי כמו
שילד קטן אוסף פאזל
וחיברת אותי מחדש
ובתחתית התמונה חתמת
שמך
מילותייך מלוות
באותן ריחות קיץ נוגים
שכה אהבתי כשלא היה קמט אחד על פניי
זיו פנייך שכמו דואב כשאני באה
מרטיט בי נקודות טעם של רגש
אני נופלת על ברכיי
ידיי מקופלות זו בזו
בבקשה ממך -
תשקה אותי
עד שלא אאבד
יותר. |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.