|
כשאומרים לי
"תרבות מסויימת"
אני כן חושבת על
בני האינקה הכורעים
מול תרשים גרמי שמיים
למרגלות הפירמידות החרבות
בגואטמלה. אני חושבת על
מצרים נוגשים בעבדיהם
הבונים את הפירמידות
במצרים. אני חושבת
על משהו אקזוטי
ועתיק, ונעלם.
כשאומרים לי
"תרבות מסויימת"
אני לא חושבת על
אנשים שמנים העומדים
מול תצלומים של ארוחות
בתור להזמנת אוכל במקדונלדס
באמריקה. אני לא חושבת על
צעירים המשליכים פתותי
לחם לברבורים על אגם
בצרפת. אני חושבת
על משהו אקזוטי
ועתיק, ונעלם.
לא על משהו יומיומי
אפילו אם הוא לא מכאן.
ירושלים, 28/06/05 |
|
|
עכשיו, כשחזרה
אליי המודעות,
גהרתי מעליה,
מעל פיטמותיה
הקטנות שזהרו
בעיניי כניצוצות
אש. הרגשתי
תחושת עוצמה כמו
לא אף פעם.
נשאתי אותה אל
המישור האירוטי
במוחי כמעיין
בוחן עד להיכן
היא תישאר איתי.
גלים של תשוקה
סוחפים כשהיא
עוברת. לפתע
החטא ממלא את
ראשי, אבל אהבתי
כה פשוטה היא,
כה טהורה כך
שלאף מחשבה אין
כאן משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.