30.8.2005
אני יודעת שאני אתגעגע,
אם לא היום אז אולי מחר.
אתגעגע לנוכחותך,
לידיעה שאתה תמיד שם בשבילי.
אתגעגע לחבק אותך,
כשרק אותך אני רוצה לחבק.
לא, אני לא בוכה,
לא חשבתי דברים רעים עליך,
לא אז וגם לא עכשיו.
לא פעם ולא פעמיים
מצאתי את עצמי חושבת עליך.
לא חשבתי על זה שאתה לא מתקשר אליי,
ולא חשבתי על זה שיש מצב שלא תדבר איתי יותר לעולם.
אני לא מאמינה בזה,
אולי כי אני עדיין תמימה.
אולי פעם לא הייתי,
אבל עכשיו אני אדם אופטימי.
ולכן אני לא עצובה,
ותמיד אזכור את הדברים הטובים שהיו לנו.
אזכור את כל הפעמים שהצפתי אותך בנשיקות,
ואתה הפנית את פניך ממני וייללת,
בצחוק כמובן,
"עזבי שטויות, בשביל מה זה טוב".
וזה תמיד העלה לי חיוך על הפנים.
כי השטויות הקטנות האלה שעשית,
שכל כך הצחיקו אותי,
הם אלה שגרמו לי להתאהב בך.
ועכשיו לאהוב אותך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.