גופה שר אביב
לרחש הבקר סביב,
שריריה ברון נשזרו
לשלמתה ופניה אזרו
הכוחות להשיל העננה
כציפת-הפרי ולרעננה
בהופעה כסופה וזקופה
שלעכשווי תתייצב חשופה.
כי, עוד בלבה הלהט
ובנימי נפשה הרעד
מקרן שמש בחלון,
משלל קולות גרון.
רק שמורות עיניה
עורמות סודה עליה
ועל הקירבה שהציצה,
דמה-התסיסה והקיצה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.