1.12.04


הסיפור הזה הוא סיפור שמתחולל בראשי כבר כמעט שנה וחצי ולמרות
שקרה לעוד הרבה אנשים - אני לא יודע למה אני מרגיש שאצלי הוא
בא בצורה ממש חזקה, מוזרה, כואבת משהו, כאילו אין שום דבר
בעולם שיכול לתקן אותה.

הכל התחיל לפני שלוש שנים בערך. היא הייתה אז רק ילדה - כמעט
נערה. בשיעורי הפסנתר, ושם היא הייתה בסוף כל שיעור, מחכה
לשיעור שלה בדיוק אחרי. הייתי קם, מסדר את הדברים והנה שם היא
הייתה - מסתדרת לקראת השיעור... ותקופה מסוימת ממש כמו עיוור
לא שמתי לב... אולי עדיין ילדותי מדי, אולי לא בוגר כמו
שחשבתי... או שפשוט לא יודע מה...
במשך הזמן, יצא לנו להיות בתזמורת ביחד, לנגן בכזאת (תזמורת
קאמרית), כשלגמרי במקרה חבר שלי חשב עליה, ולאט לאט התחלתי
להבין שמולי עומדת נערה יפיפייה שאני חייב להשיג.

יצא לנו לדבר מדי פעם עד שפעם אחת אזרתי אומץ ונפגשנו פעם
אחת.
דיברנו כל הלילה - על הכל. פשוט שש שעות של דיבורים, על דברים
שאנחנו אוהבים ופשוט על הכל.
בפגישה השנייה כבר הבנתי שזה יותר מסתם משהו. בסוף הפגישה...
השפתיים שלה - הדבר הכי מתוק שטעמתי אי פעם.
השם שמיימי - כל פעם כשיצא לי לקרוא לה רעד קל עבר בי.
שיער שטני בלונדיני יפיפה חלק כזה... פנים חלקות, שפתיים,
עיניים נדירות כאלה שיש רק לנסיכות באגדות. נשיקה אחת ממנה
וחשבתי שאני יכול לעוף.

היינו ביחד בדיוק שנה וארבעה חודשים.
הייתי כל כך שמח עד שהדחקתי לעצמי את הקשר איתה וחשבתי שאני לא
איפרד ממנה אז הרשיתי לעצמי לעשות שטויות.
לא חשבתי שיכול להיות מצב כזה שאני איפרד ממנה. השטויות האלה
עשו את שלהן והצלחתי לגרום לה לשנוא אותי. היא כבר לא רצתה
להיות איתי וכשהיא אמרה לי את זה הרגשתי בבת אחת משהו מאוד
מאוד כבד יושב שם. אמרתי לעצמי: פישלת בגדול.
נראה אותך...

בהתחלה לא האמנתי שזה קורה לי. ניסיתי להחזיר אותה אליי
ועכשיו. התחושה היא שזה רק החמיר את המצב. ניסיתי לשכנע אותה
שתחזור בה, לפחות שתיתן לי עוד צ'אנס... אני יודע שאני בנאדם
שלא חוזר על השטויות שהוא עושה. אז חשבתי שאולי היא תבין
אותי.
שום דבר לא עזר, היא כבר החליטה לשנות כיוון בחיים שלה, לעשות
דברים אחרים, להתנסות, אולי נמאס לה ממני, אולי היה לה מישהו
אחר, אולי היא רצתה מישהו אחר, לא האמנתי לעצמי שאני חושב
מחשבות כאלה מוזרות, לא מציאותיות. אני חושב עכשיו במבט לאחור
ולא מאמין שיכולתי לחשוב ככה... כל כך הרבה מחשבות התרוצצו
בראש - לא יכולתי לחשוב בהגיון.
התקלקלתי. לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלהיזכר בנו.
אוף כמה שאהבתי אותה. זה פשוט גורם לך להעריך את מה שחשוב
בעולם... רק לא להיות לבד...
הירידה בלימודים התחילה. זאת הייתה השנה הנוראה שלי בתור
סטודנט אי פעם. לא יכולתי להתרכז. נכשלתי על ימין ועל שמאל...
זה לא שכל הזמן חשבתי עליה אבל הייתה את ההרגשה הזאת שאין
בשביל מה להתאמץ... מין סוג של חוסר מוטיבציה. של אי רצון
להצליח כי מה הטעם בסוף? להגיע הביתה וללכת לישון בלי להגיד לה
לילה טוב או בלי להגיד למישהו כמה אתה אוהב אותו.

ניסיתי. באמת שניסיתי. יצאתי עם אחרות. אפילו יזמתי קשרים
והצעתי לאחרות לצאת.
אפילו יצאתי.
והיו אפילו קשרים של חודש אחד.
ואפילו של חודש וחצי.

אפילו... אוי... ההרגשה שלי נשארה בעינה. לא משנה מה עשיתי כדי
לנסות לשכוח אותה, זה פשוט לא עזר.

בתקופה האחרונה זה קצת השתפר והצלחתי לא לחשוב עליה כל הזמן.
אבל בזמן האחרון, שבוע אחרון, כל דבר שני שאני חושב זה
עליה...
רק השם הזה עושה לי צמרמורת. יש לה שם כזה יפה. והמבט הזה
שהייתה נוהגת לנעוץ בי איתו מבטים אז כשהיינו ביחד... איפה
המבט הזה... איפה משיגים מבטים כאלה היום...
כנראה שאי אפשר.
לפחות לא אני.

בנאדם מאוד סגור.
לא יכול להיפתח לאנשים ולוקח הרבה זמן לדבר איתם בכלל. זאת
הסיבה שאני מעדיף לשמור על קשרים ולא לנתק קשר עם בנאדם שאני
מרגיש אמיתי איתו.

למרות זאת אני לא מאמין שזאת הסיבה שאני לא יכול לשכוח אותה.
פשוט יפיפייה. אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה.

יום רביעי... מ-8 בבוקר עד 8 בערב... רק לומדים ולומדים. אפילו
היה לי מבחן בבוקר שהלך לי די טוב. אני חושב שאני מצליח לשים
את הבעיות שלי בפינה אחת ואת האהבה שלי בפינה אחרת, גדולה,
משלה.

תמיד הבטחתי לה שיהיה לה מקום אצלי בלב. כזה שאף אחד לא יוכל
להגיע אליו. מעניין אם יש אצלה גם אחד כזה...
אני חושב שלא.
היא בנאדם רציונלי.
עושה מה שהיא רוצה מתי שהיא רוצה. ת'אמת, לאחרונה התחלתי לחשוב
עד כמה היא באמת אהבה אותי כשהיינו ביחד. עכשיו בטח יש לה
פרופורציות אחרות בנוגע לחיים, וביחס לזה מעניין אותי לדעת אם
היא אהבה אותי כמו שאני אהבתי אותה.

אני יודע את התשובה כבר. הלוואי שהייתי טועה לפחות הפעם.

אני רוצה לתת לה את המכתב הזה אבל אני כבר בערך יודע איך היא
תגיב.
אבל...
רק בשביל הסיכוי הקטן,
הקטנטן הזה, הקלוש הזה,
אולי היא איכשהו תגיב בצורה אחרת.
רק בשביל הסיכוי הזה אני חושב שכדאי לתת לה את המכתב הזה. את
אוסף המילים האלה שיוצאות מהראש... שעה שאני לא יכול להירדם
וקם באמצע הלילה ורק היד כותבת את מה שקורה בתוך הלב.


רמז קטן לילדה הנדירה. נשיקה עושה את כל ההבדל. אני יכול לחיות
שבועות רק מנשיקה אחת שלך. אבל אחת כזאת אמיתית. כזאת שאף פעם
לא הייתה מאז שאני כבר לא נמצא כאן.

ההשתוקקות עצמה יכולה להביא לאיבוד הדעת, אבל אני יודע שאני
יותר חזק מזה.
רק ממך אני פחות חזק.

אל תמשיכי הלאה. את יותר טובה מזה. אל תשכחי את מה שהיה
בינינו. אני לא מאמין שאת תמצאי מישהו שיראה לך אהבה כמו שאני
הראיתי. זה פשוט לא אפשרי. לא הגיוני...

אני מקווה שתגיעי הביתה מוקדם, תפתחי את הדלת ותגלי את המכתב
מתחתיה... כמה שיותר מהר, הנסיעה מתקצרת - ואולי בכל זאת יהיה
לנו סיכוי - מזל... המציאו את הפלאפון.
לא יודע, תגידי לי את, כי כבר ניסיתי הכל.