מה השיגעון שנכנס?
אני מכנה אותו אובססיה.
מי נהיה- אם לא נחפש מרגוע?
השקרים ממלאים את חיינו.
ריק. שחור מתוכן. כמה כבר נוכל לחלום?
זה לא רק בך.
הגעגוע נושף עמוק אל תוך אזניי.
לחש לי גם אתה ליטוף משקיט פחדים ניסתרים.
שיעמום משגע אותנו אל פיסות החיים הקרועות.
זה לא רק בך. השיגעון נוטף מכולנו במידת מה.
תן לי לעוף אל מרחבי עולמי הפרוע,
אולי שם אמצע לך מקום.
נמצאת לי בתהום של תשוקה- רק לילמוד אותך, לדעת עוד ועוד. רק
עליך.
מי יעז לשקר לי באמרו-
שאין העתיד תלוי בהווה המסוכן כמו זה שאנו נמצאים בו ממש עכשיו
ובעוד רגע ועוד
רגע שאחריו?...
הרי שההווה יימשך לנצח והנצח כמובן אינו מסתיים לעולם.
מתי יגיע הרגע בו נתעייף ולא נרצה להמשיך לעתיד?
הסבלנות לא נימשכת לנצח כמו מחוגי הזמן.
השאלה הגדולה שלי אליך היא
אם אנחנו חיים בשביל לחטוא ולכפר. באמת נולדנו בשביל לחטוא
וללדת המשך לנצח?
לא תוכל לענות לי, כי כמה חכם שתהיה - גם אתה לא יודע.
מביטה בך במבט כואב בוכה לך בשתיקה
שתסיר ממני את אות הקלון שהדבקת מזמן למצפון.
אז איך זה שאתה לא מסתכל עליי?
ואני כמו בוכה לך מקווה.
שאולי יום אחד-
תביט מעבר לעצמך...