גם כך
מתגלגל הסיפור  -

בחגיגות ההילולה והיין בגורן,
נוריתי בצרור
לחיים.

חמש שנים ציירת לי
את השמיים ואת הארץ,
ואז נחתך
שבמזל שלך, הבציר יהיה מר
ולא ראוי לשתייה.
שלוש שנים
היין לא יסמיק בכוסות,
הדם לא יקלח בוורידים.
זכרותך אנוסה תהיה
לשכב כסרח עודף,
צפוד, על ערש גופך;
חיה רעה
תכרסם ותכתוש קרביו;
עורך יקליש.

ספקנותך העלתה
תרד לחיזוק
על שולחננו

לשווא

שמונה שנים
ולא היית. גם אני
אחר-כך  
עוד ארבעים

ושירים,
כמו שחיינים,
אחרי אלף בריכות,
עולים להסדיר הלמות לבם,
ולהתייבש עירומים, על הנייר שלי.