הנה הראש מגיח ואחריו הגוף
מתאמץ מתאמץ ודוחף החוצה
להוט להיחשף אל השמש
הוא מנתק את כבליו האחרונים
חפשי
ללא מילים הוא מגשש באוויר
שוחה על כפפות סטריליות ובוכה
ודמעותיו התמימות על מרצפות של דם
נספגות בעולמו החדש לרגע
אך זהו רגע של אושר עילאי
נכבש
בידי האם הרועדות מכאב
מושטות אל הנצח לעבר פרי בטנה
וגם היא בוכה, על שעות של סבל
מוצאת מרגוע בדם מדמה
נחלשת
עיניה נעצמות כשגופה כושל
לבה השמח נכבה באיטיות
והתינוק הקטן נלקח מאצבעות רפויות
למעמקי תהום החיים הוא קופץ בלי חבל
קטוע אם, ואביו איכה?
כלוא
מאחורי סורגים מקבל בשורה
שפתיו קפוצות ואגרופיו קמוצים
נופל לרצפת אבן קפואה
ומשווע למות בייסורי עד
אשם
ידו הייתה מונפת ברוע
על פניה השבירות
ועיניה מושפלות בפחד לאדמה חרוכה
עת נכפה גופו על גופה
שנאה אותו על אהבתה