מונה גולד / אבני הרהורים |
דולה אבני הרהורים
מתוך עיניי הדומעות
ומשתקפת אליי נשמה כאובה,
ואולי שתי נשמות.
אני רואה את תווי פנייך
בשמיים ועל המים
אתה מביט ויודע
שהכל יהיה בסדר
אפילו אם ממש לא היום.
אני תלויה בחלל הזמן,
רואה אותך מתחפר בשביל ההגיון,
רואה אחרים שגוועת נפשם;
מחפשים החומר ורודפים אחרי הבשר
אך קמלים אל מול צחיחותו של הרגש.
זוהי מחלת ההמון - רפיון המוסר
וכך, הלב ממשיך להלום בעצב,
דומעת, כואבת את כאבם,
(ואולי על שאיני כמותם);
אני - בממלכת הרגש תמיד אחייה.
31/08/05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|