עומד על שפת הים, בצל האקליפטוס,
מבקש למצוא מעט שלווה.
להשתחרר ממך קשה יותר ממיתוס,
מחצת לבבי באהבה.

פזמון:
      על חוף של חלוקים נרמס הרגש,
      סוער נקטף בדמי ימיו.
      בים של אהבה פרחה הנפש,
      אוסף כנמלה שברי חייו.
      מתוך אהבה צומחת לה פריחה,
      בים של בדידות פורחת הצמיחה.
      וברקמה של תכלת שוכבים להם השניים,
      משקים זו את זה באהבה.

יושב על שפת הים, בצל האקליפטוס,
עטוף בשקט משכר.
ובחלום את שבה כנסיכה על סוס,
אך ליבך ממאן להתעורר.

פזמון:
      על חוף של חלוקים נרמס הרגש,
      סוער נקטף בדמי ימיו.
      בים של אהבה פרחה הנפש,
      אוסף כנמלה שברי חייו.
      מתוך אהבה צומחת לה פריחה,
      בים של בדידות פורחת הצמיחה.
      וברקמה של תכלת שוכבים להם השניים,
      משקים זו את זה באהבה.

שוכב על שפת הים, כנוע אל השמש,
עורם חלוקים שברי נפשי.
רק אלומת קרניים חודרת אל הרגש,
מסמיקה בלהט את נשמתי.

פזמון:
      על חוף של חלוקים נרמס הרגש,
      סוער נקטף בדמי ימיו.
      בים של אהבה פרחה הנפש,
      אוסף כנמלה שברי חייו.
      מתוך אהבה צומחת לה פריחה,
      בים של בדידות פורחת הצמיחה.
      וברקמה של תכלת שוכבים להם השניים,
      משקים זו את זה באהבה.

חותר במי השפל אל הבלתי ידוע,
אבוד בשקט המוזר.
צולל בכל כוחי בים של געגוע,
בתוך בבואה של לב נשבר.

בודד בלב הים, בשעה של בין ערביים,
מביט בחוף המתרחק.
ושם החלוקים עוצבו כעל אובניים,
מתחת לזוג שמתחבק.