ארבל הכרמלי / בשדה אחד |
בפיתויי גיל החיים השתעשעתי;
"שרק פתיל חיי לא יאבד!"-
כך הלב זעק.
ובשדה אחד, עם פרחים יפים להפליא,
באה אישה וביקשה את פתילי,
ביקשה להתעלס בחמדה
ומאז נשארה ולא שאלנו לקצה.
נכספים לכף יד ביד, לפרחים ולקרני חמה.
31/08/05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|