אז נפרדתי ממנו.
כבר ברור לי שאני עדיין אוהבת אותך. את זה כבר הבנתי.
אבל אני לא מסוגלת להגיד לך את זה. הקשר שלנו כבר נגמר ביום
שנפרדנו. גם אם מדי פעם היינו מדברים (איי סי קיו, צופים) זה
אף פעם לא היה אותו הדבר.

כבר חודשיים וחצי שאנחנו לא יחד ואני פשוט לא מצליחה לשנוא
אותך. אחרי כל מה שעשית לי, אחרי כל מה שעשית לבנות אחרות,
אחרי זה שכל פעם שאנחנו מדברים אתה הכי יבשן והכי לא מי שהיית.
פשוט לא מצליחה.

שבוע לפני שנפרדנו (ועוד באיי סי קיו!), כשהיית אצלי ובכיתי
כל-כך הרבה (הבן היחיד שהרגשתי נכון לבכות לידו אי פעם) אמרת
לי שאתה לא רוצה לפגוע בי. אבל ידעת שאני אגיד לך שאין סיכוי
שתעשה את זה. והתחלת לבכות (ואני... אני נשארתי בלי מילים).
ואמרת לי שאתה בן אדם רע, ושאתה פוגע בכל-כך הרבה אנשים ויותר
מזה - מאכזב כל-כך הרבה אנשים. ואני פשוט לא הקשבתי לך. שמעתי
הכל, אבל פשוט לא הקשבתי.

אני מתחילה שנה חדשה. בית ספר חדש. עולם חדש. ו... איך לא? אתה
- נמצא בכיתה לידי. לראות אותך כל יום, כל הפסקה.
כבר חודשיים וחצי שאתה לא איתי. חודשיים וחצי של... אני
אפילו לא יכולה לקרוא לזה בדידות. כי יש לי את החברות המדהימות
שלי, והן פשוט הכי עוזרות לי בעולם, ובחיים אני לא אוותר
עליהן, ולא אחליף אותן בשום דבר אחר. אבל הן לא אתה. וגם הוא
לא היה. ניסיתי לשכנע את עצמי שהוא כן, ושאולי הוא אפילו יותר
טוב. אבל הוא לא. וכמו שזה נראה כרגע- אף אחד אחר לא יהיה.

אז כן, גם בי פגעת וגם אותי אכזבת אבל לוותר עלייך נראה לי
הדבר הכי קשה כרגע.
כל פעם שאני חושבת עלייך, ועל הקשר שהיה בינינו אני נזכרת רק
בימים הטובים, ולא בשבוע-שבועיים האחרונים, שפגעת בי כל-כך
הרבה ונתת לי להרגיש מיותרת. אם רק הייתי נזכרת בימים האלה...

אבל... לא...

לפני כמה ימים נזכרתי באותו יום כשהיית אצלי וקיבלתי את המכתב
מבית-ספר שהתקבלתי. וישבנו על המיטה וקראנו כל דף שהיה במעטפה.
כל-כך הרבה שטויות וקראנו הכל. וכל-כך התרגשנו שנהיה באותו
בית-ספר.
בימים ההם, היינו מתלהבים מכל דבר קטן, וידעתי תמיד שאני יכולה
לפנות אליך בעיניים עצומות - לבכות איתך, להתרגש איתך, להתפנק
איתך. ועכשיו - אני צריכה לחשוב פעמיים לפני שאני שולחת הודעה
מסכנה באיי סי קיו של "מה קורה?".

אולי... אולי יום אחד נחזור וזה יהיה בדיוק כמו שהיה, ואולי
אפילו יותר טוב. ואולי נהפוך להיות ידידים הכי טובים ואז תספר
לי על זה ש"פגשת מישהי מדהימה" או משהו בסגנון... ואולי, אולי
לעולם לא נחליף יותר מ"היי, מה קורה?" מגעיל כזה.

כבר חודשיים וחצי שאני לא איתך. חודשיים וחצי של... מחשבות.
וזהו.