איך זה תמיד חזק, כואב, מושך לנקודות זרות
דוחק לפינה עם צל ובלי חלונות.
זה כמו שהוא בא ואמר שיהיה לי טוב
לחץ בחזה עד שלא יכולתי לנשום.
חשבתי לעצמי:"אם ככה זה תמיד,
אני מעדיפה לחלום."

איך הכל שקוף ושומדבר לא תופס לי ת`עיניים.
איך פעם הסתובבתי עם מצלמה וצילמתי אופניים.
איך רציתי הכל כאן ועכשיו בלי לחכות שיגיע
חשבתי לעצמי:"אם זה ככה תמיד,
אני מעדיפה להפתיע".

איך הזמן השתנה, השניות נעשו ארוכות
הנשימה נעשתה מתקצרת.
איך הוא אמר שהוא אוהב אותי
אבל קודם התחתן עם אחרת.
חשבתי לעצמי:"אם זה ככה תמיד,
אני מעדיפה להיות מאושרת".

איך הפער הזה בין רצוי למצוי
בין יש ובין אין בין מותר לאסור
מטשטש מתרחק ולא נותן לי לגעת
מפספס ונפתח מתחמק וסגור.
חשבתי לעצמי: אם זה ככה תמיד,
אני מעדיפה להמציא לי סיפור".