6 שנים אחרי
והפצע עוד פתוח
דמעות ראשונות מבצבצות
6 שנים אחרי
לא יודעת מה לעשות איתן
חושבת שאולי זה הפיתרון-
לשטוף את הרעל במים מלוחים
ל"שבת על זה שבעה"
לשאול הרבה "למה?"
להגיד לעצמי ש"זו לא אני, זה הוא"
וש"לא כולם כאלה"
ש"יהיה על מי לסמוך",
מתישהו.

6 שנים אחרי
לא יודעת למה זה בא לי דווקא עכשיו,
שבוע אחרי חלום כל כך טוב
על בחור שמסרק לי את השיער,
בעדינות,
עד שכל הקשרים נעלמים
והוא לא מפסיק עד שהוא בטוח שהכל חלק
ואז הוא קולע לי צמה
מסתובבת לראות מי זה
והוא נעלם.

6 שנים אחרי
מוצאת את  עצמי בדיוק באותה הרגשה
באותו חוסר אונים
באותה תמימות,
של ילדה בת 15,
שלא הבינה מה קרה
ולמה זה צריך להיות ככה?
והאם ככה זה אמור להיות?
ואולי בכלל מלמדים אותי לקח ואני לא מבינה?
אולי מנסים להגיד לי משו...?

6 שנים אחרי
והפצע עוד פתוח.