טוב נשברתי. אני לא כל כך חזקה או קולית. נראה לי שאתה יודע את
זה. אני אוותר כי לא מתאים לי מה שעובר עלי בימים האחרונים
וכאמור אני בתקופה של להרגיש טוב.

עם או בלי קשר אלי, אני מבינה את מה שעובר עליך, או קצת מזה,
או לפחות כך אני חושבת. אבל עם כל החיבור הטוב שאני מרגישה
אליך, גם לי יש השריטות שלי שצריך להיות להן מקום. ואני לא
יכולה להיות כל הזמן המתחשבת והמבינה, כי ממתחשבת ומבינה אני
הופכת קצת למתחרפנת.

אז אמרתי לעצמי אולי קצת סבלנות ויהיה בסדר. אחרי הכל כבר אמרת
שאתה לא רוצה ואחר כך היו חרטות (במילעל) שלא כעסתי עליהן..
אבל הקטע הזה של הסבלנות, הוא לא עבד לי. התקלקל המכשיר ולא
מוצאת את המניואל.

אחרי הכל, הכתפיים שלי לא כל כך רחבות (שלך כן) ואני רגישה
ומרגישה ולא שחקנית כל כך טובה כנראה (לפרוש מהתיאטרון?). אז
קצת חבל לי, אבל עם המקום לדאגה שמצאתי עבורך, אני יותר חשובה.
יכולתי למצוא מקום לשנינו אבל עכשיו נראה לי שאני צריכה לבחור.
בחירתה של סופי.  

אני אמשיך לחשוב עליך דברים טובים, אז תמשיך להיות מעודד מזה.
אם זה עוזר באמת. אני אבקש רק דבר אחד, וזה יהיה בשפת האם שלי,
פולנית - אל תשגע אותי, כי כמו שאומרים אצלנו, זה לא מגיע לי.


ולסיום חידה. מי אמר למי, לפני חודש בדיוק? (אתה לי - לא
מתאפקת וכבר אני מגלה)

לא נשמע לי שאת תיבהלי מההתרגשות עצמה - אנחנו חיים בשביל
הדיגדוגים האלה... ובטח לא נשמע לי שבגלל אכזבה במקום אחד,
תסגרי את הדלת במקום אחר... לומדים, ממשיכים הלאה, האמונה
מנצחת...

היי..בלי האמונה אתה יודע מי לא היה אוכל אותה ומתי. ואיזה
ציון דרך זה היה לכולם בסוף?

זהו. נגמר. חיבוק אחרון (אני לא אגבה הפעם)

סופי