אביגיל נץ / בדיה |
ופקדת כתבי אסונות
וסיפור שהיה כך היה
והיית לי ששון ויגונות
אך הניחי מעול פתיה
כי גופי כבר בגד בפניך
כשהניח לבו - ראיה
עבורך - לנקרו בעיניים
והיית לי לערש דווי
ולפת הקבצן על הדרך
ומילים שאבדו בי מכבר
לא חקרו בנחמה האחרת
את חמה וחשכה בתהום
ושתיהן לא תושטנה ידיים
מן המוות ליעור כחלום
ולשכוח חיי פעמיים
ולעד אוותר עריה
בבטחי בפיתוי שם בשחת
כשקולך מבתר כיריה
להוביל לתחתית המובטחת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|