היא האחת, אני אומר לכם
גוף, מראה, שכל
יש בה הכול
אפילו אמונה! עוד לא הבנתי איך פגשתי אותה
או למה התאהבתי בה.
באיזה בסיס מעפן בדרום, באמצע תרגיל או משהו.
אני די בטוח שזה האוויר בירושלים, יש שמה משהו לא תקין.
מכל הבנות בבסיס הייתי חייב לדבר איתה.
קוראים לי דניאל, שלום.

אמונה, זה הקטע הבעייתי
היא דתייה. אתם מבינים?
אני? בכלל לא, אפילו נגד זה.
לא יודע למה המשכתי להיפגש איתה.
אני לא מבין את עצמי, היי!

אני כן יודע למה,
הייתי נואש.
כמו כל בן אדם שלא יצא לפגישה מעל חצי שנה.
"נפרדנו" כבר פעמיים. אפשר להגיד.
לא היינו באמת ביחד אף-פעם.
לא היה לי את האומץ לנשק אותה.
פחדתי שזה יהרוס.
אהלן, אני אידיוט.

דילן, ג'ופלין, מוריסון, מרלי.
כל האמנים האהובים עליי.
למה דתייה? למה?
מעשנת ושותה, איזה מין דתייה היא?
איך פחדתי לנשק אותה?
אני אימפוטנט, שלום.

אנחנו מדברים מדי פעם.
היא עדיין מרתקת אותי.
היא אמרה שאני בן אדם מיוחד.
שלום לכם, אני מיוחד.