שוב לא הלכתי השבוע לחדר כושר. טוב. מה הפלא. שלושה חודשים
התמדתי. ההתחלה היתה דווקא כיפית. ביררתי, נרשמתי, שילמתי
וסיפרתי לכוולם.

בשבועות הראשונים ירדתי יפה בחדר אושר, ככה קראתי לו בהתחלה
לפחות. חמישה קילו. וכולם כבר החמיאו לי. איך את נראית טוב.
איזה יופי רזית. אז עכשיו כשאני כבר כמעט אנורקסית, בשביל מה
להמשיך? הפסקתי. אז זה אומר שאני לא עקבית?

פשוט פרויקטים ארוכי טווח זה לא הקטע שלי. אני יותר בעניין של
התחלות מרגשות והאתגר הראשוני. אבל להתמיד?

חוץ מזה, חשוב לי מאוד שיהיה לי הרבה זמן איכות עם עצמי בבית.
אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים. לקנות ספרים. כן. אני נהנית מאוד
מהאווירה בסטימצקי, מהריח של הספרים ומההתלהבות של לחזור
הביתה, להתנפל על הספר ו..לקרוא את ההקדמה. אף פעם אני לא
מוותרת על ההקדמה. אפילו את התודות אני קוראת.

על המיטה שלי יש עשרה ספרים. עם סימניות שתקועות בין עמוד
7-15. אז מה? שיחכה טולסטוי. מלחמה ושלום יש לנו גם כאן
ועכשיו. ושיחכה טולקין עם שר הטבעות. לא. לא קראתי את שר
הטבעות. ולא קראתי כמעט אף ספר עד הסוף בשנה האחרונה. אז מה?
אז זה אומר שאני לא עקבית?

את ההורים שלי, זה משגע כבר שנים. לפני כמה זמן אבא שלי קרא לי
לשיחה. זה לא ילך הוא אומר לי. מה? שאלתי בתמימות. פעם שלישית
ברציפות שאת עושה את זה. מה הוא רוצה. אז הפסקתי שלוש פעמים
ללמוד תואר שני. אז מה? בהתחלה דווקא נהניתי. ביררתי, נרשמתי,
שילמו לי וסיפרתי לכוולם.

אבל היו לי סיבות מצוינות לעזוב. בבר אילן הקורס בדיני אישות
ביהדות פשוט הלחיץ אותי. בבאר שבע זה היה פשוט רחוק מדי וחם
מדי. ובפקולטה למנהל עסקים בתל אביב? שם האתגר האמיתי היה בכלל
להתקבל. אז בשביל מה להמשיך? התקבלתי. אז אחר כך עוד להגיש
תרגילים במיקרו, מקרו, כלכלה, כלכלת בית, מודלים כלכליים
בכלכלת ישראל?

עדיף כבר ללכת לחדר כושר

- מונולוג זה הוצג במסגרת הצגת סיום של סדנת תיאטרון