שנאתי להביט בך כשלא חייכת
נראית מת מבפנים
כאילו אתה מחזיק את
מכאוביי העולם בעיניך
הכחולות
הייתי מכרסמת את עצמי
חושבת על מהות האנושות
שמביאה אדם למבטים כאלו
חשבתי על מידת האגואיסטיות
שלי
שמא זאת אחריותי
ומכאוביך הם שלי
וזה נהיה כבר כבד הנטל
הפיזי והרגשי הזה
כמו אבנים קטנות
חדגוניות שנופלות עלינו
בדרך מפותלת בהרי אילת
האדומים
אז
אני עושה זאת בשבילי
ומבקשת שתקשיב
ובפעם האחרונה
מבקשת שתגרום לי להרגיש
שאתה איתי
גם אם זה שיקרי | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.