|
מרכינה פנייך
כחמנייה
בשלהי הקיץ
מחשבות
כואבות.
ראי,
בשמים אין ציפורים,
הצהוב אוחז בשדות
הכתמים הירוקים
נעלמים.
כיצד יאחז אדם
בתקווה?
והריק,
משתלט על המחשבה. |
|
|
"אני שואל בחורה
האם היא יודעת
מה השעה, ומוסיף
בשקט, שלא תשמע:
'ואכפת לך אם
אתקע אותך עד
שיעלה עשן?'
עכשיו, אם היא
אומרת כן..."
זוזו לסטרי כותב
אלגוריתם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.