ובלילה ההוא שהתפרקתי לחתיכות קטנות של עצב
לא עשית דבר
גם שהטחתי בך מילים רושפות
לא עשית דבר
שילחתי בך
רוחות סוערות,
מטחי אש,
ברקים
הוצאתי את כל השדים לחופשי
שהדם יזרום
משוחרר מדאגות
הפחדים יתמוססו
כמו סוכרזית בנס קפה חם
אבל הלילה אין פה שום פרפר,
שאפשר להביט עליו
ולומר שזה אות לטובה
ועכשיו הכל יהיה אחרת,שונה
כמו אז שהייתי קטנה
והירח היה מורכב מסוכריות גומי יין
מצופות סוכר
להמתיק לי את העולם
שהיה גן ההרפתקאות הגדול
אתה יודע
אני עודני על הגשר התלוי
מפחדת ליפול
וכל מה שיש לך לומר לי הוא-
תבכי (שאוכל למחות את דמעותייך)
בכי ( טוב כזה,שישטוף את כל המועקות)
כי (בלילה ההוא,שהתפרקתי לחתיכות קטנות של עצב אתה לא
עשית דבר) |
