06.06.04
נעמי שמה את הים במסגרת,
צבעה כמו ציור
בכחול עדין.
יושבת איתי,
מדברת,
מולנו עוברים
זוג זקנים.
אני חושב
שאהבה זה
לתמיד.
(אבל) להיות כמוני,
כל הזמן,
זה די מפחיד.
היא שמה את הים במסגרת,
צבעה את הגלים
באפור בהיר.
כשהיא לצידי,
מספרת,
האור נושק לאוויר.
ואני חושב
שאהבה זה
עד אינסוף.
ושלהיות כמוך
זה הכי קרוב לחוף,
הכי קרוב לחוף.
יש לפעמים
הרוח נושכת,
הגלים נעשים גדולים.
יש רגעים
התמונה מאיימת
להתנפץ לרסיסים.
יש רגעים
בדרך הביתה,
חצי ישנים.
ונעמי שמרה לי את הים למזכרת,
איתה זה הרבה יותר נעים,
הרבה יותר נעים.
שמה את הים במסגרת,
מולנו עוברים
החיים.
|