איך אפשר
זה מה שאני שואלת את עצמי
שעה אחרי שעה.
יושבת ובוהה
בחלל
שמייצג, אחרי הכל
את החיים שלי
חסרי משמעות ככל שיהיו
בשבילך.
איך אפשר?
אני לא מבינה,
אף פעם
מדוע אינך מתקשר.
מדוע אינך,
בכלל
עושה מאמץ
לדבר איתי
לבדוק
אם אני עדיין שם.
חיה.
איך אפשר,
איך את מסוגלת
אני שואלת אותי
פעם ועוד פעם,
להיות המתנצלת
תמיד.
המצפון שלי
כנראה עיוור מאוד
כי הוא לא רואה
מה רע ומה טוב.
ושוב
אני בוכה
סתם,
כמו כלום
בלי סיבה.
איך אפשר
איך אני יכולה
להבין אותי
מרגישה כמו שאני מרגישה
בגללי
או
בגללך.