חבר. חבר טוב,
אמור להיות חבר טוב
שלך.
ילד קטן,
נעלם, אמור להיות חבר,
לא מודה באמת,
לא אומר בפנים
את מה שיש לו בפנים.

חבר? אתה...
אתה חבר?
למי אתה משקר?
אתה חי בתוך בועה,
מסביבך כולם אמורים
רק להיות איתך,
בנית לך עולם כזב
ואתה מאשים את כולם בעובדה
שהוא עולם לא אפשרי.

כי אי אפשר לבנות
עולם שמסובב את כל העולם
רק מסביבך.
ואי אפשר לחיות
בתוך בועה.
כי כשטוב לו, לזה שלידך,
והוא לא לגמרי איתך,
לך כבר לא טוב
ואתה מתרגז על כך
שהעולם שלך נעלם.

אתה מתייחס רק לעצמך,
אין לך יותר מדי התלבטויות,
מחפש קשר רציני אתה אומר,
הקשר היחיד שיש לך
נמצא במראה,
מול דמותך שלך.

תשומת לב היא כל מבוקשך,
חייך סובבים סביבה,
סביבך.

ואתה בוחר להתעלם מהעובדה,
שיש אנשים שיכולים להיות מאושרים
גם בלעדיך,
גם בלי להיות צמודים אלייך,
במשך כל חייהם.

אתה אדם אגואיסט,
אתה יודע?
מסתכל רק במשבצת עליה
אתה עומד.
ולא מפריע אם היא באוויר,
מרחפת וכל מי שמנסה לעמוד עליה
נופל.

כמו ילד בגן חובה,
מחפש לריב על כלום...
ותמיד, אותה צורה -
אני לא מדבר איתך,
ואתה יודע בדיוק מה עשית.

ילד- תתבגר. זה חבר שלך כאן,
חבר שלך שמכיר אותך מגיל קטן,
הוא מאושר, מחייך,
תסתכל עליו לרגע.

הוא מאוהב.

ולמה, למה אתה לא מסכים לשמוח איתו?
למה אתה כל כך קשה ילד?
תפסיק עם זה!!!
תן מקום לנשום.
תפסיק לרדוף אחריו.
תפסיק לעקוב.
אתה חבר שלו, לא בלש פרטי,
תשאל אותו, דבר איתו.
הוא יבין.

הוא באמת השתנה עד כדי כך
שכבר אי אפשר לדבר? מה קרה לך ילד?

מה קרה לכולכם?

לאן נעלמתם?

ועכשיו, עכשיו אני בוכה,
כי אני לא מוצאת אותך,
אני לא יודעת מי נגד מי ומה קורה?

למה צריך להשתנות?

בגללי?


28.8.2005