פעם הייתה לי ילדה.
ילדה יפה, ילדה עדינה.
ילדה עם שער בלונדיני ארוך ועיניים יפות ומתוקות.
ילדה שהייתה עשויה מחלומות ותקוות ואהבות (גם נכזבות).
ואהבתי את הילדה הזאת כל כך.
היינו הולכות הרבה ומטיילות בגינות, ומסתכלות על כל האנשים
שמתרוצצים, ומחפשים תשובות לדברים שלא קיימים...
לפעמים היינו יושבות על ספסל וחולמות, שיום אחד נטוס לספרד.
ונלמד סלסה, ונרקוד ונרקוד ונרקוד, עד שיכאבו לנו הרגליים.
ואז מתישהו מאוחר יותר קניתי גיטרה, והיא קנתה תופים, והקמנו
להקה. ופנטזנו, שיום אחד נהיה מפורסמות. שנשיר שירי רוק'נ'רול,
ויהיה לנו פוסטר של ג'ון לנון בקראוון, ובכל פעם, לפני כל
הופעה, נסתכל עליו ונבין למה אנחנו כאן.
ואז פתאום, בינואר 1999, הילדה שלי נעלמה. לא במהירות מסחררת
אלא לאט לאט, חתיכה אחרי חתיכה, פיסת שער ופרק יד שנחתך ואבד
בחלל האינסופי.
פעם הייתה לי ילדה,
איפה היא עכשיו? |
