אלכס מינקוב ומלחמתו בתאגידים


בהתחלה הוא הלך איתם ראש בראש, והם נפנפו אותו כזבוב. אחר כך
ניסה לסכסך בינהם: הוא שילם חשבון חשמל בצ'ק ללא כיסוי כדי
לגרום לקרע בין חברת החשמל לבנקים, ושפך סוכר למיכל הדלק של
העו"ד שלו כדי לחמם את הקהילייה המשפטית על תאגיד חברות הדלק.
מיותר לציין שגם כאן כשל. לבסוף הימר על כל הקופה: אלכס מינקוב
החליט להקים תאגיד משלו.
 
בלא כסף, הסיכוי היחיד שלו היה להפיץ את הרעיון בקרב ההמון,
אבל איש לא בא. הוא לא נשבר:
"אם אין ציבור - נייצר אותו", הכריז. בקיצור, אלכס חיפש אישה
במטרה להקים משפחה גדולה. ואמנם נמצאה מינקובה ראויה, אך רק
אנרכיסט קטן אחד הופק מהשותפות: דוב הקטן.
למחרת הופיע אלכס במשרד הפנים, ניצל חוסר ערנות של פקיד ורשם
את בנו תחת שני מספרי זהות שונים.
אם חברת ביטוח מכריזה: "חברת זה וזה, טל' 5243535 או 6 או 7
בסוף" - גם אלכס יכול להגיד "זה דוב - דוב הבן שלי, מספר תעודת
זהות 6105494 וגם 5 בסוף". ילד אחד עם שני סניפים - אלכס היה
בשמיים.  יש לו תאגיד.


הוא הפיץ כרטיסי ביקור הדורים והקרין מגלומניה. הבנק התרשם
ואישר הלוואה. אחר כך שכר משרד והעסיק ארבע מזכירות ונהג שהוא
גם יועץ תקשורת. עולם העסקים התפעל מהמטאור החדש וכולם ביקשו
את קירבתו.
אלכס ומינקובה יצאו לסיבוב ניצחון. הם התקבלו כחברים לגיטימים
בחוג הסילון וסיגלו לעצמם שחיתות.
משלוחי קוניאק מפריז וסיגרים מהרפובליקה הדומיניקנית היו דבר
שבשגרה. מעמדת הכח החדשה שלו החל אלכס להפיל את התאגידים בזה
אחר זה. הוא ניצל עד תום את המח המניפולטיבי שלו ואת כשרונו
לחרחר ריב ולזרוע הרס. הוא סכסך ופילג על ימין ושמאל. הפריד
ומשל, הפריד ומשל - והם נפלו. אלכס חגג.
רק על דבר אחד הוא לא חשב. על דוב-דוב.
הילד התייחס אל מצבו כאל רשיון ממשלתי רשמי לפיצול אישיות,
וגדל למציאות בה נאלץ לעשות הכל פעמיים בעת ובעונה אחת. בבי"ס
הוא היה לוקח שני טפסי בחינה וממלא אותם סימולטנית, כאשר מצד
אחד הוא כותב תשובות מפורטות ומדויקות כמו מכונה גרמנית ומצד
שני אין לו מושג ירוק מה הוא עושה. וכך היה לתלמיד הראשון
בהיסטוריה שנתפס מעתיק מעצמו במבחן. בסוף השנה הוא קיבל פרס
התלמיד המצטיין ונשאר כיתה.
יחסו האמביוולנטי לכל דבר - מים, חצילים, נשים, תחבורה ציבורית
וכו' הרחיקה ממנו את חבריו, והגרוע מכל - הוא כל הזמן הדביק את
עצמו במחלות.


יותר מכל אהב הילד את האוטו של אבא. ובגיל 18 הגשים את חלומו
ועבר טסט במכה ראשונה ללא מאמץ, ובפעם השניה אחרי שמונה טסטים
(הפעם עם קצת עזרה של אבא שיודע דבר או שניים על קיצורי דרך).
הוא יצא לסיבוב נצחון עם האוטו. מאחר והיה נרגש ומלא מרץ לקראת
ההרפתקה אך עייף ומדוכדך בהחלט מכל העניין, הוא עצר בצד הדרך
לחשוב, וכאן קרה הבלתי יאומן שהוא גם הבלתי נמנע: דוב-דוב דרס
את עצמו.
 אלכס שמע על התאונה וטס לבי"ח. הילד הרגיש מצוין וצחק עם
האחיות, אך סבל כאבי תופת וקיטר כל הזמן. משם מיהר אלכס להגיש
תביעת פיצויים מחברת הביטוח שנואת נפשו, שממילא זמם לחסל. אך
הפקיד בביטוח ערני יותר מזה שבמשרד הפנים ולא עבר זמן רב עד
שהתברר כי הדורס והנדרס חד הם. נפתחה חקירה מסועפת ובסיומה
הודח פקיד רשלן אחד ממשרד הפנים, ודוב-דוב חזר לאלתר להיות סתם
דוב עם מספר זהות אחד.

והמכות באו על אלכס מינקוב בזו אחר זו: הביטוח תבע אותו על
הונאה, הבנקים תבעו אותו על התחזות, וחברת החשמל ניתקה לו את
הזרם סתם מתוך יצר נקמה מזוקק. יועץ התקשורת שלו הודה שהתאגיד
לא עשה שום דבר מלבד הרס תאגידים אחרים. "מה אתם מצפים מתאגיד
שבו יועץ התקשורת הוא גם הנהג?" אמר.
התאגיד של אלכס נמחק, והוא החל בראשונה בחייו להרהר בשקט על
כניעה.
  אך כעבור יומיים, כשהוציא את דוב מבי"ח - הוציא הנער שקית
ניילון ובה 37 תעודות זהות שונות שמכולן ניבטת תמונתו. אלכס
נתן בו מבט אלכסוני וידע.
המשך יבוא.