בז רוזנטל / מטה |
בערב הגשם הראשון, נמלים
אכלו על האספלט
ירח מסוכר.
נחשול אדיר הניע כפותיו
נאחז בלובן הקימורים הנמסים
זרם מתפרץ, או
כך אמר ידיד שהיה לי שם,
כמו חיים המסתכלים בחיים
ממעל ניטח עלינו אור מסנוור,
עז מדי, בהיר מדי, חוזר מדי.
שתקנו רגע, מבטינו הופנו.
הכאב הזה, של הצוואר המתוח,
אנושי מאוד, כמעט החל לדגדג.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|