|
תשע שלושים ושמונה בבוקר.
נערה בחולצה
צהובה
נשענת על חלון האוטובוס. עכשיו
היא מחזיקה ספר בידיה. וקוראת
בנוף
האם זה שיר האין זה
שיר
שעינייך מלאו אדים
מרוב לילות
שעברו
ואולי זה שיר שפתע קמת והלכת ונטשת
והיית
כל-כך
|
|
|
בוקר טוב רחל.
בקרוב תוזמני
להקרנת בכורה
מיוחדת.
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.