|
תשע שלושים ושמונה בבוקר.
נערה בחולצה
צהובה
נשענת על חלון האוטובוס. עכשיו
היא מחזיקה ספר בידיה. וקוראת
בנוף
האם זה שיר האין זה
שיר
שעינייך מלאו אדים
מרוב לילות
שעברו
ואולי זה שיר שפתע קמת והלכת ונטשת
והיית
כל-כך
|
|
|
אני וזאת שאהבה
את התל אביבי
מבססים את מערכת
היחסים שלנו על
אמון הדדי,
שיתוף ברגשות
ופרצי אלימות
מטורפים ובלתי
נשלטים שלה בכל
פעם שמוזכרת
המילה "פרה"
חרגול מדווח
מבית החולים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.