|
תשע שלושים ושמונה בבוקר.
נערה בחולצה
צהובה
נשענת על חלון האוטובוס. עכשיו
היא מחזיקה ספר בידיה. וקוראת
בנוף
האם זה שיר האין זה
שיר
שעינייך מלאו אדים
מרוב לילות
שעברו
ואולי זה שיר שפתע קמת והלכת ונטשת
והיית
כל-כך
|
|
|
אמרתי לפסיכולוג
שלי שאני חושבת
שהוא צריך לסדר
לעצמו את הגנים
בראש,
אז הוא אמר שזה
ברור לו כשלג
דאשתקד,
אמרתי לו שאז
עוד לא הייתי
אצלו,
אז הוא אמר שגם
זה ברור,
אז שאלתי למה
האשתקד
אז הוא אמר שזה
בגלל שהוא
בריגרסיה.
צפיחית בדבש
טיפול נמרץ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.