ובאותם רגעים ספורים,

אלו של בין עירות לשנת לילה או אלו של בין שינה ליקיצה,

באותם רגעים בהם אני טמונה עמוק בתוך חיקך

עד שנראה כי יש בו שקע בדמותי

נדמה לי שאני מצליחה לצאת את גופי ולהביט בנו מלמעלה

ונדמה לי שאין מראה יותר יפה מזה בכל העולם

ונדמה לי כי טוב מזה, כמעט ולא קיים

כי מה יכול להיות יותר יפה משני גופים, שלובים זה בזה
בסימביוזה הנושקת לגבול השלמות

מוטלים בשלווה על מצע כחלחל

ואין לא עבר, לא עתיד וגם לא סביב.

באותו הזמן יש רק את אותו הרגע

וסביב אין דבר. לא ציפור ולא כלב, לא בוקר ולא ערב וגם לא סתיו
או אביב.

יש רק את אותו הרגע. דבר לא קיים לו מלבד אותו הרגע וים.

ים של רגש ושל תחושה

תחושת העור, הבשר, תחושה של חום, שגדלה וממלאת...

ונדמה לי כאילו הייתי יכולה להכיל את כל כולך

נדמה לי כאילו לרגע, הצלחתי להיות לגמרי חלק ממך

ונדמה לי כי טוב מזה, כמעט ולא קיים

כי מה יכול להיות יותר טוב מלהרגיש אותך...

מה יכול להיות יותר טוב מלהיות לצידך...

מה יכול להיות יותר טוב מלאהוב אותך...