אל תטילו ספק בהיותו הוא; הוא בדיוק כמוכם, הוא, במובן מסוים
אפילו יותר בנאלי מכולכם, קונפורמיסט ממושמע.
אתם אוהבים אנשים כמו הוא, אנשים שחושבים שהם משהו מיוחד כי
הוא הוא... ואם לא הבנתם תשאלו אותו, את הוא!
הוא בדיוק כמוכם... אולי אפילו אתם... עוד טיפוס בן 20+ מתקרב
ל-30+ זה לא כזה משנה כי גם כשהוא יגיע ל-40+ ואו 50, 60+ הוא
יהיה אותו הוא בדיוק, רק נראה יותר זקן...
והוא יהיה בדיוק כמו כולם, ילד טוב, או רע, של אמאבא זה כבר לא
משנה בימינו, הוא ילמד בבי"ס ואולי גם ינשור, הוא יעשה צבא, או
אולי ישתמט. הוא ילך לעבוד, ואולי ישב בבית מובטל, יחיה על
חשבון ההורים או החברה, או על חשבון הוא אחר שהוא לא הוא.
והוא ירגיש מסכן ואומלל, כי השגרה תהרוג אותו. אז הוא יחליט
לעשות מעשה נועז, ואולי יעשה אותו... אבל רוב הסיכויים שלא כי
הוא כמו כולכם פוחד משינויים ומעדיף את השגרה המשעממת,
המעייפת, הקורעת, המשגעת.
אז הוא יחליט שבכל זאת בא לו לעשות משהו עם עצמו, אז הוא אולי
יצלם בזמנו החופשי, דברים שנראים לו מעניינים או לרוב מזכירים
לו קונוטציות של סקס. ואז אולי יחליט שאין עתיד לצילום, אז הוא
ינסה לצייר, נשים ערומות עם כנפיים ושדיים. ואז הוא יחליט שזה
לא מספיק טוב לדרישות הפלצניות שלו שהכל צריך להיות מושלם כי
זה מה שדרשתם מהוא, השגרה הבנאלית ופרטים מושלמים... (אפילו
שצייר יותר ממושלם... יותר יפה משאתם אי פעם תוכלו לראות
ולהבין.)
אז הוא יחליט שצריך להיות משהו שיתן לו להצליח להוציא את
התיסכולים הפנימיים והחוסר העצמי שלו בהוא משלו עם אישיות של
הוא משל עצמו, אז הוא יחשוב שכדאי לכתוב, והוא ישב שעות וינסה
וינסה ולא יצא לו כלום, אז הוא יחליט להרגיש מתחכם ויכתוב
דברים עם מילים וביטויים שאיש שהוא לא הוא לא יבין; ויגיד שהוא
מתוחכם ומעל לרמה. אז כולכם תובכו ולא תבינו, אבל להוא יש שם
עולמי אז תגידו שזה יפה ועמוק, תביעו הערכה והתפלאות כיאה
לפלצנים כמותכם.
אבל אחרי חודשים מספר עד שנה גג, הוא יבין שכל מה שכתב בעצם לא
נקלט, והרי כתב על מנת לשתפכם בהיותו מרוצה או לא מחייו הריקים
ממשמעות, אהבה, עניין וסיפוק (ואולי גם בהוא עצמו). לכן יתחיל
לכתוב זאת בצורה שתבינו - מילים קצרות וחדות שנורות לעבריכם
כצרורות משפטונים קצרצרים על החרא בת"א ועל שפתיה של ההיא, ועל
שפתיה השניות, ושדיה, וידיה, ושיערה, והפוליטיקה המושחתת שבארץ
בתימצות, ועל יריכה של ההיא, ועל עיניה, מבטה, וחום גופה
המפתה, ואולי גם על איזה אסון בארץ מוצאו, וסיפור לפני השינה,
ועל רצונו לראותה, ועל הערצתו לגופה, ולגופו...
ויטען לבגרות, אריסטוקרטיות, הבנה ושפיות מעל לממוצע... ואתם
סתם לא מבינים כי אתם הם הטיפשים...
והוא? הוא ירגיש מסופק, כי שירים על דברים רדודים כל כך אתם
כולכם יכולים להבין; שירים על סקס והערצה פיזית נפשעת, שירים
על פוליטיקה עכשיווית, ואקטואליה חולמנית, סיפורים לפני השינה,
ואולי גם קצת אהבה שטחית ורדודה אל גוף של בלונדינית זולה...

ואז יבוא יום והוא יפגוש אותי, והוא יתחיל לזיין לי בשכל את
זיוני השכל הרגילים שלו, אריסטוקרט משכיל שכמוהו, ברנש מוכשר
ומוערך אך לא מספיק, ויש לו כל כך הרבה להגיד על כלום...
ואני אסתכל עליו במבט תוהה, מידת בוז קלה בעיניים ובקצה השפה
(המבט שרגיל להיות אצלו) ולא אוכל לעצור גם קצת מהסקרנות שתצא
החוצה אל פניי. הוא יסתכל עליי... הוא תמיד חשב שהוא, אבל
עכשיו... עוד אף אחד לא הסתכל עליו כך. הוא יעלב וידאג להראות
זאת; אך אני אדאג להראות שזה לא מזיז לי בכלל, ואז העלבון
(מהמבט) יהפוך לכעס שיתחזק ויהפוך לזעם והוא יצעק "את!!!
מה את מבינה בכלל ילדה קטנה... את סתם תינוקת, לוליטה קטנה! מה
את חושבת, שרק כי את כן מבינה את סודות ההונאה את יכולה להפגין
כזה בוז?!" הוא ישתוק שנייה כמחכה לתשובה חצופה מצידי. אך אני
לא זזה, נשארת עם המבט הזה, וחיוך ירמוז לעלות על פניי.
"אההההה!! את!!! בת שטן קטנה שכמותך! זונה הוליסטית! ילדה
בורה וחסרת כל דעת! לוליטה טיפשה ומפתה שכמוך-" כאן הופתעתי
אפילו לא אמרתי כלום כל השיחה, איך פתאום הפכתי ללוליטה מפתה?
הוא כנראה ראה את המבט המופתע על פניי כי כשהמשיך בהתעלמות מה,
הרגיע מעט את דיבורו אך עדיין התעלם ממני.
"-את... את... מי את שתשפטי אותי בכלל? הא..?! את כולה ילדה
קטנה ומושתנת מה את מבינה מהחיים שלך בכלל?" נעצתי בו מבט
מוכיח, מחייכת אליו ואומרת לו "תראה איך השתגעת מילדה קטנה שלא
אמרה לך מילה, איך הסקת שתפסתי אותך בהונאתך את העולם בלי
להכירך, הוא, והכל רק בגלל המבט שלי. כנראה שאולי בכל זאת אני
לא כזאת ילדה קטנה, טיפשה וכל השטויות האלה שזרקת עליי
מקודם."
הוא הסמיק והאדים והתנפח כל כך עד שחשבתי שיתפוצץ.

מאז שיריו של הוא הם לא על פוליטיקה או אקטואליה מזדמנת, הם לא
על גוף של בלונדינית זולה, אלא על ילדה קטנה אחת, 'לוליטה'
שנעצה בו מבט מוכיח וגרמה לו לתהות בקשר לעצמו, גרמה לו לאשמה
כמו שבחיים לא הרגיש... אותה לוליטה 'יפה' כביכול שבהתה בו
בעיניים גדולות, אותה היא שרודפת אותו עד היום, היא שהתאהב בה,
אך לא יעז להגיד זאת לעולם.
היא שעירערה אותו, כי הוא תמיד חשב שהוא...







הסיפור זכה במקום שני בתחרות סיפורים...