על שפת ים קטנה, במראה משונה,
עם קצת חולות בנעל והרבה בתוך הלב,
חושבת על דימוי יפה, מוזר, חדש,
לא יותר מדי ולא פחות מדי שיכול להסביר את מה שרק צריך...
מבט אחד קדימה ושקט מאחור
חודרות אליי פנימה מחשבות כה רחוקות...
עצבות שממלאת כל ריק שקיים ,
מביאה את המסקנה שהכל כזה קרוב,
המים שממול משקפים בדיוק הכל,
איך כל הרגש פורץ פנימה וזורם בכל גדולו,
שב לאחור-
מתרחק,
נוטש אותי כעת
ושוב חוזר.
עוצמה גדולה פי שנים שנשארת מבפנים
מותירה שרידים של תקווה לחלום שלא יתממש,
עמוק בתוך הגוף,
נוגעים בכל מקום
המים ממלאים את הפנים ומשאירים אותי יבשה מהכל.
הים כזה גדול ,
לא נגמר אף פעם ואני כזו קטנה מולו
והוא בשלו ממשיך עם מה שעשה,
איתי או בלעדיי
לא מפסיק,
לא יפסיק
רק הולך ושב,
חוזר למקומו
בשקט שלו
אם ירצה להתקרב ירטיב רק את קצות אצבעותיי ויותר אף פעם לא.
חבל שהים אינו יודע שהוא חודר כל כך עמוק
אחרת היה סוחף אותי פנימה
שאשאר תמיד שלו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.