ושוב אני מאמינה לך וחוזרת אליך.
ושוב אני משלה את עצמי אבל לאחר זמן מה מוצאת אותי לבד, בחדר
החשוך שבקצה הבית בוהה בתקרה ולא מבינה למה הלכתי אחרי המילים
שכל פעם חוזרות על עצמן מחדש...
הראש אומר שצריך להתנתק ממך, לשכוח, למחוק כל זיכרון שיזכיר לי
את התקופה איתך.
אבל הלב... שכמה שרוצים אי אפשר להתעלם ממנוו אומר לי ללכת
ולחפש אותך כל פעם מחדש.
אין לי כוח יותר לסבול!!
לא מסוגלת יותר לחזור כל יום מהבר הקבוע שבקצה הרחוב לאחר שתיה
של כמה כוסות, ולחשוב עליך, רק עליך...
לדמיין את פניך עומדות מולי ולחשוב על הנשיקה האחרונה שהבאת לי
כשהלכת לפני שבוע.
חושבת על מגע ידך שליטפו את גופי בצורה שלא רציתי שתיפסק
לעולם.
אבל כמו כל דבר טוב גם זה לבסוף נגמר!
ועכשיו... לאחר שגמרתי קופסת סיגריות שלמה שקיוויתי שתעזור לי
להתגבר על הכאב אני מבינה שזה לא אתה אשם ולא העולם הדפוק
הזה... זאת אני! אני... זאת אני שנותנת ללב שלי להוביל אותי
ולא יכולה להגיד לו די, אני... שמחפשת את מי להאשים,
כשבעצם אני נתתי לעצמי להתאהב בך!!!