אדום כמו דם. אדום כמו חיים. אדום ולא אפור סביל, צבעם של
עכברי מעבדה וחולדות ביבים, צבע האבק והאובך. לחיי היין ושמחת
ההוויה, לחיי העשייה והעניין. בזכות האלימות והחיוניות
מתקיימים חיים, מתפתחת טכנולוגיה והרגשות מניעים את האדם
לפעול, לבנות, לקשור, להרוג ולהיות. קין היה אדום, כמו עשיו,
אריק הוויקינגי ו-וויליאם הכובש. אחיו, הבל, היה לבן- אפרפר,
כגוון הכבשים שהוא רעה והחלב שהן נתנו. קין עבד קשה את האדמה,
בתור עסק נטו. עסק מלוכלך וחמקמק. לכן חסך במנחתו לה'. הבל
שוטט עם צאנו, הפליג בדמיונו אל עולמות רחוקים, פיזר "מבכורות
צאנו ומחלביהן". התפיסה היא שה' העדיף את מנחתו של הבל.
המציאות האובייקטיבית היא, שהבל היה שלם עם המנחה, ואילו קין
פיקפק בגודל המאמץ שהשקיע, או לחלופין חשש שהפסיד יותר מדי.
עסק גורר עסק, פעילות גוררת פעילות. קין בחר לרצוח ולחיות חיי
נרדף. הבל בחר להירצח ולמות מות קדושים.