הוא נתן לה להתאהב בו. נתן לה לאהוב אותו, ועכשיו, ללא כל
התראה מוקדמת, הוא ניפץ לה את המציאות אל מול עיניה.
היא אמרה לו שהיא מפחדת להיפגע והוא- במבט אוהב, הבטיח שלעולם
לא יפגע בה. היא התהלכה עם חיוך על הפנים, הניצוץ חזר אל
ענייה. היא סמכה עליו בעניים עצומות, אפשרה לעצמה שוב להרגיש
אהבה. התמסרה כולה אל גבר חלומותיה, אל הקשר שנראה בענייה
מושלם. והוא- הוא משחק נפלא. נתן לה להאמין שהוא באמת אוהב
אותה. היא חשפה את עצמה בפניו, מעולם לא הרגישה כל כך עירומה,
אבל היא בטחה בו. והוא- נשאר איתה, ממלמל מילות אהבה. היא חשבה
שזו האהבה שחיכתה לה תמיד. עיניה מעולם לא זרחו כך בעבר. והוא-
אמר שכבר המון זמן לא הרגיש כך. שזו תקופה נפלאה עבורו, שטוב
לו. נתן לה להאמין ששניהם מאושרים. הכל קרה בדיוק כמו שרצתה
ותמיד חלמה. היא הרגישה את הטוב הזה, ידעה להעריך אותו, הספיקה
לטעום ממנו, פחדה להתרגל אליו. פחדה שזה טוב מדי. היא הריחה את
זה באוויר, נשמה את התחושה המוזרה שאמרה לה שאולי זה לא
מציאותי. שהכל מושלם מידי, והיא ידעה שתמיד יש משהו ששובר את
הרצף הזה, ואחריו מתחילה הירידה הגדולה. והוא- הרגיע ואמר שזה
בסדר, שגם הוא מפחד ולא רוצה שזה יגמר לעולם. שגם עליו עוברים
אותם הדברים בדיוק. הוא נשק לה והרגיע. והיא- כמו טיפשה
האמינה.
הוא נתן לה להתאהב בו. נתן לה לאהוב אותו. ועכשיו, ללא כל
התראה מוקדמת הוא ניפץ לה את המציאות אל מול ענייה.