וכשתישק על עורפי באותה תשוקה מאופקת
ואני בחיוך רווי עונג ובעניים סגורות.
וכשתלטף תחומי באותה התמסרות מחושבת,
כאילו בוחן גבולותיי,
מגדירם בין ידיך

ובאותו שבריר התמזגות
השלי אתה?

וכשנשב לנגדה של הרוח
ושוב אני באותו עורך מוטה על כתפיך,
ואתה שמישיר מבט ורואה עפעפי בזווית אישונך

ובאותו שבריר התפלגות
האני בראשך?

וכשתביט בי במין אלכסון אקראי
ואני יחידה מול אייתנו של הטבע,
הזו אני שתשלים תמונתו המאווררת
ותמשוך ברכות קו שלוותו האופקית.

וכשאשלח מין מבט מתבדח
ואפנה את גבי כמשחק,
הזו אני שאוציא אנחת רגע מפיך,
זו שתשלח את ידך לעברי.

ובשעה שתבחן תנועותיי,
עומק חדירת אישוניי,
האם כך אלטף נפשך ברכות?

וכשתביט בי מונחת עת ערב,
הלצידי עם בוא שחר תשוקתך לקום?