כבר יצרנו יומיום,
פלסטיות מושלמת,
נטרפו קלפי יומיומי בשעות ימיך.
איזנו, קישטנו,
ידענו.
החלפנו דברים, מילים, מבטים
עטפנו בארוחות, אור נרות וטיולים
החצנו קירבה, הכרנו את המשפחה
תאמנו בדיחות, תאמנו
אנחנו.
בכינו, בכיתי אני
ואתה בהגיון, פשוט, מידי
אבל ככה הסכמנו
הרי טוב לנו, פשוט
ככה.
המשכנו, המשכנו, חיכינו, המשכנו
השגרה מכתיבה, היא היוצרת, האמנם?
בחנתי מבחוץ- השתקתי התהום
ניסיתי מבפנים- רק הנצחתי קטביו.
אמרנו ביחד,
כל כך טוב, לא חבל?
שרטטנו תרשימים- לוגיים- הרי אתה.
והוא רק נעשה חלול יותר
מחזיר תסכולינו, הדי תסכולי שלי, אלי
ללא נגיעה.
אמרנו נתרגל, נפר האיזון
לא עוד אני ואתה, ביחד אנחנו
עתה אני דרכך ואתה חש אותי- בי.
קירבה מלאכותית, לא לי
אולי לך-
הגיוני. |
