כשפשטת מעלייך שמלה תכולה
השתחלת מתוך חזייה לבנה
ותחתונים בהירים
עמדת מולי
חשופה
כחוט חשמל חשוף, כשנגעתי בך
רק בקצה אצבעותיי, ברכות,
עבר בי זרם מעקצץ
לאורך כל חוט השדרה.

בוסרית היית
ובלתי מפוענחת
כחידה בעור בהיר
וקימורים קטנים.

נקודת חן אחת
באמצע הגב
קוראת לשקעים שלך
להתעורר אל תוך
יופייך
שכאילו עוד לא גילית
כשאת עטופה בשמלות תכולות
השקט שבך
זורם בין הקפלים

איך שהוא זורם
גם בקפלי עורך הדק
בהרמוניה משוועת

כשלגמתי ממך
בוסרית ומתוקה
כצוף
רציתי להאשים את העולם כולו
על מכאובייך.