סובל לבי רק תחת
עשן הריסותיו
עורקיו המסתיידים נותנים
בו תוגה עדינה מכבידה
את גופי כמו בול אבן
ענק לא יוכל לשאתו
איש נשבר, ואתמה מה היה לי
אם אוכל להנתק מן העול ולכתוב
בנקיות לבי ולפרוץ מחסומיו מסתוריו
שקבר עצמו תחתיהם

אהובה לא ערגתי
געגוע לא חשתי
אשה לא ידעתי
לשאול לנפשה, לנפשי
אין מדווים קרובים ולא שכול.
על-כן ארעיל לבי ומוחי
ואתקעם בסד העשן אשר רק מתוכו,
מכבליו אחוש בתחושת החורבן.




מדווים כמו מדווה. מ"ם בפתח ו"ו בסגול. בהוראת: כאב, מחלה.