מה נרפים היו העצים הערב, כשמישהו
שוב מת במחנק ענפים; וכמה שתיקה
הייתה אצורה בעלווה הקטומה; בזמן
שכזה הרפיון פושט גם עלי, בשעה
שאני משילה מעליו את עורי המנוקב,
ומטליאה פצעים חדשים לבשר.
אני מלקקת חתכים ישנים בדיבור
בלשון יבשה לשפה הכתובה,
מעודי לא הייתי נגישה כל כך
לבהלת העלים,
שאצלנו לא מדברים בעצים
אפילו עכשיו.
ענות הרוח השחיתה בזמן מבויים
קווי נוף בערוגות פרחי אמנון ותמר,
באופן מוחלט אני חייבת להודות,
שהיה זה מוות קליני כמעט מוצלח,
כשבדל שרוולי שוב נתפס בידית
החלון שנסגר מאחורי שמיים
שבירים כסוכר.
גם אז, בזמן דמיוני בו ראיתי
מבעד למבטך השחוט בזהב
ענברי, כיצד קורעות המוזרות בלבנה,
עפרון של פחם בעין מימית, לא ידעתי
עדיין איך לצייר בירח מומים
מולדים.
בזמן אמיתי, יש לדלל את הדם
הנקרש במעט טרפנטין, בכל זאת
עלי ללמוד מחדש כיצד להדהיר
סוסי עץ ישנים לגדות אותו הנהר,
כדי לשוב ולחצות מסילות תודעה
סגורה בקרומים.
מוזרות = mozrot; מוזר - טווה , שוזר ובביטוי המוזרות בלבנה -
מכשפות הטוות לאור הירח |